52% מצריכת המלט בישראל מבוססת היום על יבוא, מול 48% ייצור מקומי — כך עולה ממצגת המשקיעים הרשמית של תעשיות מספנות ישראל, אוגוסט 2026. לפני כעשור סיפקה נשר לבדה כ-90% מהצריכה המקומית. זה שינוי מבני, לא תנודה זמנית. השאלה המעניינת כל מי שעובד עם בטון מוכן, תשתיות או חומרי גלם: האם המבנה החדש הזה יתורגם בסוף למחיר נמוך יותר בשקית המלט, או רק שינה את מי שמרוויח מהמחיר הקיים.
מתוך נתח היבוא, סימנט (CIMENT, חברת הבת של תעשיות מספנות ישראל) מחזיקה ב-33% — כלומר כ-17% מכלל שוק הצמנט (52% × 33%), מספר שמתיישב עם הערכות קודמות שדיברו על 12%-18% מהשוק הכולל. משרד הכלכלה מציין את יוון, קפריסין, מצרים וירדן כמדינות המקור העיקריות. עד 2023, השנה האחרונה ללא מגבלות, סיפקה טורקיה כ-71% מיבוא המלט לישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אחרי שהחרם הטורקי עצר את הסחר, יו"ר נמל אשדוד דיווח (אפריל 2025) שהנמל איבד כ-16% מהפעילות, אבל היבוא ממצרים גדל דרמטית ומהווה כיום כרבע מכלל המלט הנצרך בישראל. השוק הצליח להחליף מקור אספקה דומיננטי בזמן קצר יחסית — זו בדיוק היכולת שמעניינת מבחינת עמידות מול תנודות מחיר עתידיות.
דרכי הכניסה מתחלקות בין נמלים ומעברי גבול יבשתיים, וריבוי הנמלים והיבואנים מפזר את התלות התפעולית של השוק, לעומת מצב של יבואן דומיננטי אחד:
| חברה | ערוץ | מיקום |
|---|---|---|
| שפיר תעשיות | ייצור מקומי + ייבוא ימי | עציונה (קלינקר מיובא) · נמלי חיפה ואשדוד |
| נשר | ייצור מקומי | רמלה |
| סימנט | ייבוא ימי | נמלי חיפה |
| אקו סימנט | ייבוא ימי | נמלי חיפה ונמל אשדוד |
| הנסון | ייבוא ימי | נמל אשדוד |
| הר טוב סחר | ייבוא ימי | נמל אשדוד |
| לב ברון | ייבוא ימי | נמל אשדוד |
| GB Cement | ייבוא יבשתי | מעבר ניצנה (מצרים) |
| מלט דניאל | ייבוא יבשתי | מעברי שייח' חוסיין ואלנבי (ירדן) |
מ-27 במרץ 2025 בוטל הצורך ברישיון יבוא מלט. זה לא מוריד מחירים בפני עצמו, אבל מוריד חסם בירוקרטי לכניסה לשוק — ובענף שכבר ראה עלייה במספר היבואנים הפעילים מאז שנפתח לתחרות, כל הקלה כזו עשויה לתמוך בעוד שחקנים, בדיוק כפי שקרה כבר פעם אחת באשדוד.
והמחירים? כאן צריך זהירות. מאז שהשוק נפתח לתחרות ירד מחיר המלט האפור בעשרות אחוזים, אבל ב-2022 הוא עלה בעקבות זינוק במחירי האנרגיה. בדוח הרבעון השני של 2026 של תעשיות מספנות ישראל, העלייה בהכנסות מגזר חומרי הבנייה יוחסה בפירוש לעלייה במחיר המכירה הממוצע של המלט — נתון שמתייחס למגזר הצמנט של החברה, לא בהכרח למחיר הצמנט בכל השוק הישראלי. בכל מקרה, נכון לרבעון האחרון שיש עליו דיווח, זה לא סימן לירידת מחירים.
יש שני כוחות שמושכים בכיוונים מנוגדים: מצד אחד, 52% יבוא שמתפזר בין ארבע מדינות מקור ומספר הולך וגדל של יבואנים — כשגם סימנט, השחקנית הגדולה מכולן, מחזיקה ב"רק" 33% מהיבוא ולא בשליטה מלאה — וכן ריבוי נמלי כניסה וביטול חסם הרישיון. כל אלה מקשים על כל שחקן בודד להעלות מחיר בלי לאבד לקוחות למתחרה. מצד שני, עלויות הובלה ימית, אנרגיה ומטבע ממשיכות ללחוץ כלפי מעלה, וביקוש גדול מתשתיות ובנייה לא הולך להיעלם.
להערכתי המחירים בדרך לרדת בטווח הקרוב, עם כניסת שחקנים חדשים לשוק והרחבת הקיבולת של שחקנים ותיקים. התחרות לא מורידה מחירים אוטומטית, אבל היא כן מגבילה כמה גבוה אפשר לטפס בלי לאבד נתח שוק. למרות העלייה האחרונה במחיר המכירה הממוצע, הרחבת הקיבולת, כניסת שחקנים נוספים וגיוון מקורות האספקה יגבירו את הלחץ התחרותי, ובטווח הקרוב נראה את מחיר הצמנט בישראל מתחיל לרדת.
הגיאופוליטיקה, שערי המטבע ומחירי האנרגיה יכולים כמובן לשנות את התחזית.